שייקר החן נוי אדר
עם יד על הברז, השנים מאחורי הבר היו היפות, ובוודאי המספקות בחיי. על היתרונות והיתרונות הנוספים של עבודה בתור ברטנדר
התחלתי לברמן לפני 12 שנים, בגיל 16, ובזמנו הייתי הברטנדר הכי צעירה בתל אביב.
ההתחלה הייתה קצת הזויה - גרתי בהולנד, שם ראיתי את הברטנדר הראשונה בחיי. פשוט הוקסמתי: היא עמדה באמצע הבר, מדי פעם נשענה עליו, פה ושם התיישבה על משהו, לבשה מין שמלה שחורה, והיו לה צמות שחורות. היא זכתה בתשומת הלב הבלעדית של כל היושבים על הבר.
החלום של כל בחורה, לא?
הגעתי למסקנה שאני רוצה להיות ברטנדר. החבר ההולנדי שלי הכיר לי את הבעלים של המקום, שלימד אותי לעבוד, לימד אותי על אלכוהול, אבל מה שחשוב בעיניי יותר מהכל, לימד אותי נימוסי בר, אסתטיקה וגישה. וככה למעשה התחלתי, בבר בשם בולוואר בדם-בוש, בהולנד.
בשלב הזה כבר הייתי צריכה לחזור לארץ: רציתי להגיע בזמן לבגרויות. בארץ עשיתי קורס ברמנים, על מנת שההשתלבות במקצוע כאן תהיה זריזה, מתוך הבנה שהגיל שלי בעייתי.
אחר צהריים אחד, תוך כדי הליכה לאורך אלנבי, פגשתי ידיד ותיק שפתח בר, ואצלו עבדתי עוד לפני שהתחלתי את הקורס. שם הבר היה ואקום, והיום עומד שם הג'ואיס. בסוף הקורס עברתי לעבוד בבר יותר רציני ופחות אפלולי למספר חודשים, ולאחריו, עם ניסיון של למעלה משנה ברזומה, הגעתי ב-1994 לאשת לוט.
קראט, זה קורה
אשת לוט היה מקום מופלא, וברגע שראיתי אותו התאהבתי: בדרך שבה היו הכוסות מסודרות, בדרך שהתאורה נפלה על הבקבוקים, בבר התמיד מלא, בברמניות היפות, ובבעלים, גרי, איש מדהים שתמיד דאג לברמניות כאילו היו האוצר הכי יקר שלו (מה שמאוד נכון בעיניי, ולא מיושם מספיק בשאר המקומות בעיר). חמש שנים עבדתי באשת לוט, עם גיחה במקביל לסווינג, לתקופה של כמעט שנה.
אז מה היה לנו בחמש שנים באשת לוט: עבדתי שם מגיל 17 וקצת עד גיל 22 וקצת. בגיל 19 קניתי לבד רכב חדש לחלוטין, תוך כדי שאני גרה בדירה שכורה ומפרנסת את עצמי לבד. הייתי הסטודנטית הכי עשירה שהכרתי, וזה כולל בגדים, מסעדות, רכב, דירה שכורה, שכר לימוד. ואסור לשכוח את הצ'ופרים האמיתיים: לכל ברמן וברמנית יש לקוחות קבועים. בין אלה שלי היו צורף ויבואן שעונים. משמעות הדבר הייתה שקיבלתי במתנה בין השאר שני שעוני קרטייה (אמיתיים; לקחתי להערכה בפדני) ותכשיטים, וכמובן שזה לא בא על חשבון הטיפים.
הלקוחות יחזרו אחריכם, יפתו אתכם, ישלחו לכם פרחים, יארחו אתכם במסעדות, כמעט בכל מקום שתגיעו תגלו לקוח שלכם, ואם אתם ברמנים טובים ומדובר בלקוח מרוצה ומעריץ, הוא ישמח לתת לכם בטריטוריה שלו את היחס המפנק שנתתם לו בטריטוריה שלכם.
כמו צמח בר
מפה לשם הזמן עבר, אשת לוט הפכה מסיבות כאלה ואחרות לנציב מלח, ואני לא רציתי לברמן במקום אחר; אף מקום לא הרגיש כמו בית. סחבתי תקופות קצרות פה ושם בברים אחרים, קצת מלצרות, עבודה בחברת תקשורת (כמעט בלתי אפשרי אחרי שמתרגלים לבר; התעלפתי מהשיעמום).
הכסף שתרוויחו כברמנים יחזיק אתכם כסטודנטים מרוצים, יאפשר לכם לבסס את עצמכם לעתיד, וסביר להניח שיאפשר לכם הקמת עסק, משכנתא או חלק ממנה, או ככל העולה על רוחכם, כי כפי שרובכם תשימו לב, מדובר בסכומים יפים.
לכל מי שמתעניין - למדתי פסיכולוגיה, ואח"כ שיקום באמצעות בעלי חיים. סך הכל, כמעט שמונה שנים באוניברסיטה. כיום אני מקבלת פרטי פר שעה ילדים עם פוביות, או ילדים שעברו טראומות שונות. כמו כן הקמתי פינת חי חינוכית-טיפולית ברשות החקלאית מקווה ישראל, שבה יש חוגים לילדים: מדע, וטרינריה, אילוף כלבים, הכרת הטבע, חיות בפינת החי וחיות הבר.
אז מי אמר שהברמן לא פסיכולוג?
|
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
