left
right

אקווה ויט

האקווה-ויט (Aquavit) הוא שנאפס צפון אירופאי מסורתי, למעשה וודקה מתובלת ולעיתים גם מיושנת, שקופה או בגוון צהוב חיוור עם ניחוח אופייני בולט של קימל.
העדות הכתובה המוקדמת כיותר לאקווה-ויט, שהתגלתה בדנמרק, מיוחסת לבן האצולה  Knud Bille  שתיאר את המשקה בשנת 1528 באופן הבא: סוג של מים המכונים מי החיים, בעלי יכולת לרפא כל חולי בגוף האדם.
 
החל מהמאה ה 15 סוחרים גרמניים שיווקו וודקה בארצות סקנדינביה כתרופה וכמשקה יוקרתי, בתחילה זוקק הכהיל מיין וכונה  ,brennvin אך מפאת מחירו היקר היה נחלתם של העשירים בלבד, במאה ה 18- החלו לייצר את המשקה מדגנים, ומחירו היה שווה לכל נפש. מרגע שתובל בתבלינים מקומיים נעשה פופולרי בקרב משקי בית רבים, שהעדיפו לעיתים להפיק מהדגנים אקווה-ויט על פני מזון.
 
בשנת 1756 , כשהוחלט בשבדיה להחרים את כל אמצעי ייצור האלכוהול, היו 180 אלף מזקקות בלתי חוקיות. מלך שבדיה, גוסטב השלישי, זיהה את פוטנציאל הרווח העצום של תעשיית האקווה-ויט, ועל כן ניסה לרכז את התעשייה תחת מונופול ממשלתי ולמנוע ייצור פרטי של הכהיל הלאומי, אך נכשל.
 
האקווה-ויט הוא המשקה הלאומי של ארצות סקנדינביה: שבדיה, נורבגיה ודנמרק)היצרניות הראשיות) ופופולרי מאוד גם בפינלנד (בה שותים בעיקר וודקה) ובצפון גרמניה.
 
ב 1881- התאחדו רוב המזקקות (פעלו אז כ 2,500- מזקקות קטנות ברחבי המדינה) והוקמה חברת “דניש דיסטילרס” Danish Distillers Danisco  בניהולו של הפולני איזידור הניוס  Isidor Hennius,
 
ב־ 1923 כבר שלטה "דניש דיסטילרס" באופן בלעדי על ייצור האקווה- ויט וריכזה את ייצורו בעיר אלבורג, מקום הולדתו של האקווה-ויט האגדי – "אלבורג טאפל" Aalborg Taffel. תאגיד "דניש דיסטילרס" חולש על מותגים דניים נוספים ביניהם: וודקה דנסק, דז’סטיף גמל-דנסק, ליקר צ’רי הרינג, ליקר קירשברי ומותגים בינלאומיים רבים אחרים.
 
מקור השם – משמעות "אקווה-ויט"  Aquavit מלטינית היא מי החיים Aqua Vitae.
חומרי הגלם בייצור – דגנים ותבלינים הבולטים בטעמם: קימל, שמיר, כמון, כוסברה, הל, אניס, שומר, וקליפת לימון.
אופן הייצור - השיכר מזוקק כזיקוק רציף ליצירת תזקיק נייטרלי (בדומה לוודקה) ואז מזוקק פעם נוספת עם התבלינים, לעיתים מבוצע יישון להטמעת טעמי התבלינים וליצירת אקווה-ויט מעודן.
קריטריונים לאיכות - בדומה לוודקה. אקווה-ויט איכותי יהיה “חלק” בעת הלגימה, אך גם עשיר בטעמים, שכן בכך ייחודו.
אין תקן בינ”ל לייצור אקווה-ויט.
צורת הגשה - מהמקפיא בכוס Cordial או Double Shot) עדיף קפואה).
בצרפת ובשוויץ מכונים תזקיקי הפירות “מי החיים eau de vie במדינות מזרח אירופה ידועים תזקיקי הפירות המקומיים כמשקאות לאומיים. בהונגריה ", ברציק פלינקהיי - תזקיק משמשים. ביוגוסלביה, “צויקה - תזקיק שזיפים, וברומניה – סליבוביץ - תזקיק שזיפים.
 
ליקרי שנאפס - ז’אנר חדש של ליקרים שאינם שנאפסים קלאסיים, כיוון שהפקתם אינה תוצאה של תסיסה וזיקוק חומרי גלם מקוריים, אלא תוצרים של שימוש בכהיל בסיסי בתוספת חומרי טעם, ניחוח, צבע וסוכר. הצגת הליקרים הללו כשנאפס מרמזת שהיחס בין רמת הכוהל והסוכר המוכלים בהם, תמנע מהם לקפוא בתנאים רגילים, ולפיכך הם מומלצים לשתייה כשנאפס ישירות מהמקפיא, ולא כליקרים רגילים המוגשים בטמפ' החדר.
Printer

צור קשר