left
right

בירה - הסטוריה

העת העתיקה

עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על בישול בירה באזור מסופוטמיה כבר במילניום הרביעי לפני ספירת הנוצרים, והשערה רווחת היא שהשימוש בשעורה ובחיטה לבישול בירה קדם להופעת הלחם. מצד שני, יש גם תיאוריה הגורסת שבירה נתגלתה לאדם כתוצאה מבלילה להכנת לחם שהושארה בטעות בחוץ, נרטבה ותססה, וגרמה למי שטעם אותה הנאה מרובה (ולא מובנת אז) בדמות אלכוהול. ייקח לבני האדם עוד הרבה שנים להבין את ה"קסם" שבתסיסה, אך כבר אז, אלפי שנים לפני הספירה, הצליחו האנשים להבחין ששעורה היא הגרעין המתאים ביותר להכנת המשקה המענג, בעוד חיטה היא הבחירה הנכונה לאפיית לחם. לקראת המילניום השני לפני ספירת הנוצרים, התפשטה אמנות

ייצור הבירה לסוריה ולצפון ארץ ישראל, ובהמשך התוודעו תושבי מצרים הקדמונים לאומנות עשיית הבירה ושמם יצא כמומחים ביצורה.

 

ימי ממלכת הפרעונים התאפיינו במסיבות שתייה רבות שכללו את כל שכבות העם. הבירה נצרכה הן למטרות רפואיות והן להנאה, וייצור הבירה היה נחלתם של משקי הבית, בדומה לאפיית הלחם. במצרים העתיקה היו אופים כיכרות מהדגן, מפוררים ומשרים אותן במים לשם התססתן לשיכר, בדומה לקבאס, שיכר הנפוץ ברוסיה ובאוקראינה.

 

כיוון שצמח הכשות לא היה מוכר אז לקדמונים, הם השתמשו בצמחים, תבלינים או תוספים אחרים, כדוגמת ג'ינג'ר, כורכום, דבש ותמרים, לשיפור טעם הבירה.

 

בירת ג'ינג'ר - Ginger Beer

בשנים האחרונות ניתן להשיג שיכרי דגנים המתובלים בשורש צמח הג'ינג'ר (זנגביל), בדומה לנוהג של מבשלי הבירה בתקופה שקדמה לשימוש בכשות. בירת ג'ינג'ר חלשה באלכוהול ולעיתים מיוצרת ללא אלכוהול כלל. טעמה קל ומרענן.

 

קבאס  - Kvass

פירוש השם: משקה חמוץ.

שיכר מסורתי ופופולרי מאוד ברוסיה ובאוקראינה. מופק הן באופן תעשייתי והן במשקי הבית. בייצור הקבאס הביתי משתמשים בפרוסות מיובשות של לחם שיפון או לחם שחור, שמושרות במים בתוספת

סוכר, שמרים ותבלינים, ולעיתים גם בתוספת פירות שונים. בתום התסיסה מתקבל שיכר חלש בחוזק של עד 2.5% אלכוהול בנפח.

 

בירת שורש  - Root Beer

משקה קל שאינו מכיל אלכוהול, המיוצר בעיקר בארצות הברית. עשוי

מלתת המבושלת עם תבליני שורש שונים, אך ללא תסיסה.

 

בירה מאלט, בירה שחורה - Malt Beer

משקה קל שאינו מכיל אלכוהול, העשוי מלתת כהה שבושלה למיצוי המתיקות הטבעית, אך ללא תסיסה. הצבע השחור מעיד על טעם קרמל מתוק ועשיר. המשקה אינו מזכיר בטעמו בירה, בהיעדר אלכוהול והמרירות האופיינית לצמח הכשות.

 

 

התפתחות תעשיית בישול הבירה הייתה מלווה בספרות מחקרית שהתפרסמה והפיצה את הידע בקרב הציבור הרחב:

ב 1762- כתב מייקל קומברון ספר על בישול בירה, שהיה כנראה הספר הראשון על עקרונות התהליך. בספר זה ההתייחסות לבירה הייתה לראשונה גם כאל מדע, ולא רק כאל אומנות. הוא גם היה הראשון שעודד את השימוש בתרמומטר.

ב 1773- כתב ג'ורג' ווטקינס את ה- .Complete English Brewer

ב 1788- הציג ג'ון ריצ'רדסון, בספרו "העקרונות הפילוסופיים של מדע הבישול", טכניקות מדעיות בבישול בירה, ותיאר את ה"סכארומטר", המודד במדויק את כמות הסוכר התסיס הקיים ביחידת משקל של נוזל סוכרי, כדוגמת תירוש הבירה.

 

 

ימי הביניים עד המאה ה 18

מקור השם: Bibere - לשתות, בלטינית.

במהלך ימי הביניים, שנים רבות לאחר שתושבי מצרים אימצו את האסלאם ונפרדו משתיית בירה ומשקאות אלכוהוליים בכלל, עבר מרכז היצור לאירופה, בעיקר בזכות היוונים והרומאים שהגיעו מצפון אפריקה. האקלים החם של דרום אירופה לא כל כך התאים ליצור בירה ולגידול חומרי הגלם הדרושים (בניגוד לענבים ויין ששגשגו שם), ותעשיית

הבירה נדדה לה אל ארצות השפלה ואל מרכז אירופה וצפונה. לאורך השנים היו בירה ויין

נחלתם של משקי הבית. הבירה הייתה נפוצה בזכות ערכיה התזונתיים וכמקור לאנרגיה

וויטמינים, במיוחד בארצות צפון אירופה, בהן פירות וירקות טריים לא היו זמינים רוב ימות

השנה. בהיותה מרווה הצמא העיקרי במקומות בהם היה חשש לזיהום מקורות המים, בירה

נשתתה באופן קבוע על ידי כל בני המשפחה: נשים, גברים, קשישים, וגם ילדים קטנים להם

הוגשה בירה חלשה. חשוב לציין שבאותה עת עדיין לא הגיעו לאירופה קפה, תה וקקאו.

הבירה החלשה הוגשה במהלך יום העבודה וסיפקה אנרגיה מחד, ותחושת הקלה מאידך,

ובתום יום העבודה הייתה השתייה החברתית אחת האפשרויות היחידות להשתחרר מהמתח

המצטבר. בנוסף, חשוב לזכור שבמשך שנים רבות ולמעשה עד תחילת המאה העשרים,

אלכוהול היה החומר המאלחש הנפוץ ביותר.

 

בין ראשוני מבשלי הבירה באירופה היו הנזירים, שבמשך מאות שנים התמחו בבישול  בירות מיוחדות המהוות מודל לחיקוי ליצרני בירה רבים עד היום. הכוח הרב שהיה לכנסיות בימי הביניים, וההשפעה שלהן על אורח החיים של התושבים, גרמו לכך שבירה תהפוך לנחלתה של הכנסייה ותשמש כמזון )"לחם נוזלי"( בזמני צום, כאמצעי תשלום )ושוחד(, וכמקור הכנסה למנזרים. הנזירים, שדבקו בייצור הבירה באותה מידה בה דבקו באמונתם לאל, הפכו את בישול הבירה לאומנות. לצדם התפתחה תעשייה ענפה של בישול מיני בירה שונים ומגוונים, כסממן תרבותי-ייחודי מובהק של עמי האזור. יצירת המגוון העצום של סוגי הבירה, היא תולדה של התפתחויות משמעותיות של שלוש מאות השנים האחרונות, שאפשרו לעצב את אופיו של השיכר ולייצב את איכותו.

 

 

אבני דרך בהתפתחות תעשיית הבירה

1516 - הדוכס של בוואריה, וילהלם הרביעי, חוקק את חוק טוהר הבירה הבווארי, ה"ריינהייטסגבוט" - Rheinheitsgebot ,  באומרו שבירה יכולה להכיל אך ורק לתת שעורה, מים וכשות. חיטה הוספה לרשימה כמה עשרות שנים לאחר מכן, ושמרים הוכנסו לחוק במאה ה 19- , אחרי שתפקידם הובן לאדם. החוק היה תקף עד כניסתם לתוקף של חוקי האיחוד האירופי ב 1988- . מבשלות רבות )בעיקר בגרמניה( עדיין מתגאות בשמירה על החוק ההיסטורי כסממן לאיכות.

1620 - ה"מייפלאוואר", אוניית הצליינים הבריטית שעשתה דרכה אל חופי העולם החדש )אמריקה(, נאלצת לעגון מוקדם מהמתוכנן בחוף פלימות', עקב מחסור בבירה. אלו מבין נוסעיה שנשארו באמריקה, יהיו הראשונים לייסד שם מבשלות בירה.

1754 - ג'ורג' וושינגטון, לימים נשיאה הראשון של ארה"ב, מפתח מתכון משלו להכנת בירה.

1810 - חתונתם של לודוויג נסיך בוואריה והנסיכה תרזה, הופכת לחגיגת בירה של כשבועיים. שנה אחר כך הם מחליטים לשחזר את המסיבה - והמסורת, הנמשכת עד היום הזה, הפכה לפסטיבל "אוקטוברפסט" הידוע.

1830 - הכימאי הגרמני Meyer מזהה את השמרים כגורמי תהליך התסיסה, ומכנה אותם " "Saccharomyces במובן פטריות סוכר, Sugar Mushroom . באותו עשור מפתחים גבריאל זדלמאייר הגרמני וחברו אנטון דרהר האוסטרי, את שיטת בישול בירות הלאגר בתסיסה תחתית קרה.

1842 - בעיר פילזן שבצ'כיה מוצגת לראשונה בירת לאגר בהירה, ששיטת ייצורה תהווה מודל לחיקוי בקרב יצרני בירה רבים בעולם מאז ועד היום. סגנון הפילזנר נשען בעיקר על המים ה"רכים" של האזור, ועל זן כשות ארומטי מקומי בשם סאאז.

1857 - השנה בה התחקה לראשונה לואי פסטר אחר פעולת השמרים, ובכך פרץ דרך בהבנת תהליכי התסיסה ושיפור תוצאותיה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי 26 שנים מאוחר יותר, כאשר בשנת 1883  זיהו ובודדו במעבדות קרלסברג את מיני השמרים המתאימים ביותר לבירה. פסטר יישם את שיטת הפיסטור לבירה, כעשרים שנה לפני הפיסטור הראשון של החלב.

1876 - מבשלת "אנהייזר-בוש" האמריקאית, אחת ממבשלות הבירה הראשונות בעולם שפעלה לפי תפיסה של ייצור ושיווק המוני, משיקה את מותג הדגל שלה - "באדווייזר". הגישה של המבשלה ליצירת מותג לאומי ובינלאומי יושמה בהצלחה בזכות השיפורים שהנהיגה בטכנולוגיות הייצור, ביכולת השימור, האחסון, השינוע והקירור.

1880 - מספר המבשלות בארה"ב בלבד מגיע לשיא של כ 4,000- . בשאר העולם יש עוד אלפי מבשלות פעילות.

1883 - אמיל האנסן בודד במעבדות קרלסברג את תא השמר האחראי לתסיסה תחתית, ובכך איפשר שליטה מלאה על תהליך הייצור ועל איכותה של בירת הלאגר הבהירה. את השמרים כינה Saccharomyces Carlsbergensis . פריצת הדרך המדעית הועמדה לרשות הציבור בנדיבות ליבו הרבה של מייסד קרלסברג, הפילנטרופ ג'. כ. ג'ייקובסן.

1920 - ארה"ב נכנסת לתקופת יובש של 13 שנים בהן חל איסור על ייצור ומכירה של משקאות אלכוהוליים, כולל בירה. פרק הזמן הזה ישנה לחלוטין את תעשיית הבירה באמריקה במאה ה 20.

1935 - פחית הבירה הראשונה מוצגת. 40 שנה אחר כך היא תקבל את הצורה המוכרת כיום.

1964 - חביות מתכת מוצגות לראשונה בגרמניה ומחליפות את חביות העץ. ומאפשרות נוחות בניקוי, מילוי ומזיגה.

Printer

צור קשר